הרשתות החברתיות תפסו להן חלק נכבד ומשמעותי בחיינו כמעט בלי שהרגשנו. פייסבוק, יוטיוב, אינסטגרם, טוויטר, סנאפצ'אט, טלגרם והרשימה עוד ארוכה. בשנת 2017 פרסמה "המועצה הלאומית לשלום הילד" את נתוני השנתון הסטטיסטי, מתוך הנתונים שפורסמו עולה כי 87% מהילדים בגיל 7-17 גולשים באינטרנט שעתיים ומעלה ביום. כ-60% מתוכם גולשים 4 שעות ומעלה. שליש מתוכם גולשים 4-6 שעות ורבע ויותר גולשים 6 שעות ומעלה.

עוד עולה כי ישראל נמצאת במקום הרביעי במדד אחוז התלמידים בגיל 11, 13, ו-15 (מתוך 40 מדינות שנבדקו) שמשתמשים במחשב ארבע שעות ביום או יותר, בזמנם הפנוי בימי השבוע ובמדד אחוז התלמידים שמשחקים במחשב ארבע שעות ביום או יותר, בזמנם הפנוי בימי השבוע. על פי המחקר נמצא כי השימושים השכיחים ביותר של ילדים בגיל 7-17 באינטרנט הם יצירת קשר עם חברים 77%, צפייה בסרטים/סדרות 64%, חיפוש מידע ברשת 44%, ומשחק 40%.

ניל פוסטמן, חוקר תקשורת, שחקר כיצד הטכנולוגיה משפיעה על דפוסי תרבות ואישיות, כתב  בספרו "אובדן הילדות" (העוסק בהתקצרות תקופת הילדות) כי המאה ה- 20 הביאה לשיא את המושג אובדן הילדות, שהחל עם המצאת הדפוס והתגבר עם חשיפת הילדים לתכני טלוויזיה שאינם תואמים את גילם. כאשר הטשטוש בין סדרות משפחתיות לסדרות למבוגרים גרם למעבר מידי ובלתי נשלט של הילדים מהילדות לעולם המבוגרים. הילדות הלכה ונעלמה, וכתוצאה מכך החלו תהליכים נוספים כמו: אבדן סמכות ההורים, חוסר נימוס וחוסר בושה.

פוסטמן, שכתב את ספרו בשנת 1982 (הוא הלך לעולמו בשנת 2003), לא דן בספרו בהשפעת המחשב האישי והאינטרנט על היעלמות או התקצרות הילדות אך ברור שהאינטרנט שהחליף בצעדים בטוחים את הטלוויזיה, הוא עכשיו סוכן החיברות העיקרי השולט בזרימת המידע אל הילדים שלנו והוא הגורם העיקרי באובדן הילדות שלהם.

המועצה הלאומית לשלום הילד בישראל לא פרסמה את הרגלי הגלישה של פעוטות וילדים עד גיל 7 במרשתת, אך ברור שהתופעה קיימת. אז אם אתם משתמשים בטלוויזיה או באינטרנט כבייביסיטר, דעו כי הנחיות האיגוד האמריקאי לרפואת ילדים מזהירות כי: "חשיפה ממושכת מדי או צפייה בתכנים לא מתאימים, עלולות לגרור בעיות התנהגות, הפרעות שינה ואפילו בעיות ריכוז וחברה וכי יש להימנע לחלוטין משימוש במסכים לילדים מתחת לגיל 18 חודשים".
ניתן לקרוא כאן על המלצות האיגוד הישראלי לרפואת ילדים בנוגע לחשיפת ילדים למסכים.

התבוננות בפעוט המחזיק מכשיר טלפון, מחקה את הבעות הפנים של הוריו באופן מדויק שאינו תואם את גילו, האופן בהן האצבעות הקטנטנות מקליקות על המסך, צובטות כדי לקרב, גוללות עד אין סוף והבהייה במסך – יכולה לזעזע. סרטונים שעולים מדי פעם לרשת על פעוטות שאוחזים במכשיר נייד, מחקים התנהגות מבוגרים או נתקפים התקפי זעם, אולי נראים משעשעים, אך הם מלמדים על תופעה מדאיגה:

אבל מה כל זה קשור לרשתות החברתיות?

במאמר שפורסם במגזין אטלנטיק האמריקאי (The Atlantic) בנוב' 2018 ע"י אלקסיס מדריגל, נבחנו ההבדלים המשמעותיים בין צפייה בתכנים טלוויזיונים לבין צפייה בתכנים ברשת האינטרנט בקרב פעוטות וילדים. בכתבה מספרת מדריגל את סיפורו של ערוץ היוטיוב  TheChuChuTV שהוא אחד מערוצי היוטיוב לפעוטות הנצפים ביותר בעולם. ערוץ היוטיוב הזה מגלגל כבר מעל 16B (שש עשרה ביליון!!!) צפיות מגולשים ברחבי העולם. לצורך השוואה: לערוץ היוטיוב של רחוב סומסום יש 6B צפיות סה"כ, ויש לו ותק של 7 שנים יותר מערוץ ChuChuTV.

כמו כל סיפור סינדרלה, גם הסיפור של ChuChuTV החל ממש במקרה. צ'נדר וינוטה מנכ"ל הערוץ, עסק תמיד בהפקת סרטונים הינדים וסרטונים עבור אביו המוסיקאי. כשנולדה ביתו הראשונה המכונה בחיבה צ'ו צ'ו הכין עבורה סרטון אנימציה קצר בתוכנת פלאש, כשנתן לביתו לצפות בסרטון, היא ביקשה לחזור ולצפות בסרטון שוב ושוב ושוב… וינוטה הבין מיד שיש לו קהל חדש. כיום יש לערוץ מעל 40K נרשמים ביום!

מדריגל שביקרה במשרדי החברה בהודו, הגיעה למסקנה חד משמעית שכוונות היוצרים בערוץ טובות, הם מבקשים ליצור סרטים כיפיים וצבעוניים לילדים המשלבים ערכים של שיתוף ונתינה ומשתדלים לייצר תוכן לימודי. הם מקבלים פידבקים והערות מהורים שילדיהם צופים בערוץ ומיישמים ומשפרים כל הזמן. כך למשל בתחילת הדרך כל הדמויות בסרטונים היו בעלות צבע עור לבן, ושיער בהיר. בעקבות פניות ההורים נוספו דמויות כהות עור, עם שיער כהה. ועוד: בתחילת הדרך הפיקו סרטונים קצרים באורך של 5 דק' אך לבקשת ההורים הוארכו הסרטונים לאורך של שעה ויותר (בייביסיטר יעיל יותר?!). אך וינוטה ושותפיו אינם אנשי מקצוע ולא מגיעים מתחום האקדמיה, החינוך או ההוראה, הם גם לא מקבלים ייעוץ מאנשי מקצוע מהתחום, הם פשוט עושים הכל באופן אינטואיטיבי ומתוך כוונה טובה.

הסרטון הכי פופולארי בערוץ ChuChuTV הוא ללא ספק "ג'וני ג'וני" שגרף כבר מעל 1.6B צפיות:

למבוגרים קשה להבין מה הקסם בסרטון, אמנם השיר קליט, הסרט צבעוני והדמויות חמודות, אך האנימציה דו מימדית וקטועה ולעיתים נראה שכל פיקסל על המסך נמצא בתנועה.
וינוטה וחבריו לערוץ מאמינים כי בכל פריים נתון כדאי לכלול כמה שיותר מידע בהם הפעוט יכול להבחין, ציפור שעפה ברקע, אלמנט מתנדנד  ועוד… וזאת כדי לתפוס את תשומת לבם של הקטנים.

מדריגל הציגה את הסרטון לקולין רוסו-ג'ונסון מ- UCLA (אוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס) רוסו-ג'ונסון שכתבה את עבודת הדוקטורט שלה על מדיה לילדים, ומשמשת כיועצת לחברות הפקה המפיקות תכנים לילדים ענתה: "הסרטון מציג צבעים בהירים, אלמנטים מוגזמים ותנועה מהירה. כדי שילדים יוכלו להפיק את המיטב מצפייה בסרטונים, התוכן צריך להיחשף בהדרגה, ממש כמו שקריאה בספר עושה. סרטונים איטיים ורגועים המציגים אלמנטים מעטים מאפשרים לילד לקלוט את מה שרלוונטי ללמידה". עוד הוסיפה רוסו-ג'ונסון "שהפקת סרטונים איכותיים לילדים היא משימה לא פשוטה והיא מצריכה ידע נרחב בתחומי ההוראה, הפסיכולוגיה ועוד."

לכן עולה השאלה האם בעידן הרשתות החברתיות ובעיקר ביוטיוב, אינסטגרם ופייסבוק, שכל אחד יכול להפיץ תכנים לפעוטות, ילדים ובני נוער ללא שום הכוונה ופיקוח, האם לא מדובר בחומר מסוכן לצריכה גם אם הכוונות הן טובות? (והן כמובן לא תמיד טובות).

רגולציה באינטרנט – האם זה בכלל אפשרי

כשהטלוויזיה נכנסה לשגרת היום יום שלנו, היה מוסכם על כולם כי טלוויזיה מזיקה לילדים, באותה תקופה גם לא היו בנמצא תכנים שמותאמים לילדים. כל זה השתנה בתחילת המאה ה- 20 כאשר מוסדות ממשלתיים החליטו לעצב את הטלוויזיה ככלי ללמידה. חוקרים, רגולטורים, ומפיקי תוכניות השקיעו משאבים רבים ביצירת תכנים חינוכיים שאינם מזיקים לילדים ושאפילו הוכחו כיעילים וטובים לילדים, כל זאת כמובן תחת שימוש מבוקר.
בעולם היה זה רחוב סומסום ובארץ הוקם ערוץ החינוכית עם תוכניות כמו פרפר נחמד, בלי סודות, תכניות ללימוד אנגלית ועוד.

ברשתות החברתיות ובערוצי היוטיוב אין פיקוח על תכנים, איש הישר בעיניו יעשה, עד שנראה כי הטלוויזיה עדיפה הרבה יותר על חיבור לאינטרנט. תכנים לאינטרנט שנעשים על ידי יחידים, גם אם מכוונה טובה, לוקים בחסר דידקטי ולימודי ועלולים לגרום נזק יותר משהם מועילים. מעבר לזה פרסומות המופיעות בזמן צפייה בתוכן (גם אם הוא חינוכי) מציגות תכנים שאינם מתאימים בשום אופן לילדים. יוטיוב מצידה מסרבת לפתוח אזור צפייה סטרילי ומבוקר לילדים בלבד, מהסיבה הפשוטה – כח הפרסום שלה יצטמצם והרווחים ממנו יצנחו. כך שצפייה בערוצים הנ"ל עלולה להיות מסוכנת מאוד לפעוטות, לילדים וגם לבני נוער. יתרה מזו אין אפשרות נראית באופק על הפעלת רגולציה על יוטיוב, גוגל, פייסבוק ודומיהם כך שהמצב צריך להדאיג כל אחד שיש לו ילדים הצורכים באופן קבוע תוכן ברשת האינטרנט.

נכון שיש מחקרים המראים כי יש תועלת רבה בחשיפה של ילדים לתכנים אינטראקטיביים, וכי שימוש נכון ומבוקר מפתח אצל ילדים יכולות חשובות ומגוונות כגון:

  • מיומנויות אוריינות – למשל, למידת אותיות האלפבית בתוכניות טלוויזיה ייעודיות כגון בלי סודות ורחוב סומסום, או באמצעות לומדות מחשב חינוכיות כגון “קלי קלולי”
  • מיומנויות חשיבה כמותית – לדוגמה, ללמוד לספור או לזהות צורות באמצעות תוכניות כגון רחוב סומסום ובלי סודות
  • מיומנויות חברתיות – למשל, ללמוד לשתף פעולה מתוכניות טלוויזיה ולהשתמש במשחקי מחשב וביישומונים כמו מיקמק
  • יתרונות חברתיים – למשל, הצטרפות לקבוצות מקוונות כמו מומדיה, שבו ילדים לומדים שיטות לשימוש יעיל ובטוח ברשתות החברתיות, או משחקים במשחקי מחשב ידידותיים עם חברים ומשפחה
  • מודעות פוליטית וחברתית, באמצעות צפייה בחדשות והתעדכנות באירועים העכשוויים ובסרטים תיעודיים, או קריאה על הנושאים הללו באינטרנט
  • ערכים שונים, באמצעות צפייה במודלים לחיקוי במדיה.

ורצוי תוך ישיבה משותפת על תכנים יחד עם ההורים, בזמנים קבועים, מוגבלים ובאופן מבוקר. – ניתן לקרוא בהרחבה כאן.

מה חושבים בערוץ החדשות של ABC, על שימוש בטאבלטים וסמארטפונים אצל ילדים בכתבה שלפניכם:

קרדיט תמונת נושא – www.freepik.com