איפה הטלפון הסלולרי שלך נמצא עכשיו? סביר להניח שהוא משמש לך לקריאת מאמר זה ברגעים אלו ממש או שהוא נמצא בהישג ידך. הרי כבר מזמן הטלפון הסלולרי שלנו הפך לחלק בלתי נפרד מהחיים שלנו, אנו עושים איתו כמעט הכל, מתקשרים, מצלמים, מנווטים, קונים וגם צורכים דרכו המון תוכן. המציאות של היום בה כל אחד יכול להעלות לרשת מה שמתחשק לו, מתי שמתחשק לו, שחררה לרשת המון תוכן לא מפוקח כשאנחנו בעצם סומכים על שיקול דעתנו ומסננים תוכן עבור עצמנו, כל אחד לפי השקפותיו. אבל, מה עם הילדים שלנו שבמקרה הטוב משאילים מאיתנו את הטלפון רק לכמה רגעים ובמקרה אחר כבר יש להם טלפון סלולרי משל עצמם, מי מסנן עבורם את התוכן?

בשנת 2017 פרסמה "המועצה הלאומית לשלום הילד" את נתוני השנתון הסטטיסטי, מתוך הנתונים שפורסמו עולה כי 87% מהילדים בגיל 7-17 גולשים באינטרנט שעתיים ומעלה ביום, רבע ויותר מתוכם גולשים 6 שעות ויותר, וכי ישראל נמצאת במקום הרביעי במדד אחוז התלמידים בגיל 11, 13, ו-15 (מתוך 40 מדינות שנבדקו) שמשתמשים במחשב ארבע שעות ביום או יותר, בזמנם הפנוי בימי השבוע. עפ"י המחקר נמצא כי השימושים השכיחים ביותר של ילדים בגיל 7-17 באינטרנט הם:

• יצירת קשר עם חברים – 77%
• צפייה בסרטים/סדרות – 64%
• חיפוש מידע ברשת – 44%
• משחק – 40%

ומה עם הרגלי הצריכה של ילדים מתחת לגיל 7?

המועצה הלאומית לשלום הילד בישראל לא פרסמה את הרגלי צריכת התוכן של פעוטות וילדים עד גיל 7, אך ברור שהתופעה קיימת. אם יש לך ילדים עד גיל 7 יש לקוות כי שמעת על הנחיות האיגוד האמריקאי לרפואת ילדים המזהירות כי: חשיפה ממושכת מדי או צפייה בתכנים לא מתאימים, עלולות לגרור בעיות התנהגות, הפרעות שינה ואפילו בעיות ריכוז וחברה וכי יש להימנע לחלוטין משימוש במסכים לילדים מתחת לגיל 18 חודשים. המלצות האיגוד הישראלי לרפואת ילדים ממליצות להימנע לחלוטין מחשיפה של ילדים עד גיל שנתיים למסך – ניתן לקרוא בהרחבה כאן.

התבוננות בפעוט המחזיק מכשיר טלפון, מחקה את הבעות הפנים של הוריו באופן מדויק שאינו תואם את גילו, האופן בהן האצבעות הקטנטנות מקליקות על המסך, צובטות כדי לקרב, גוללות עד אין סוף והעיניים שבוהות במסך חושפות תופעה עולמית מטרידה, וסרטונים שעולים מדי פעם לרשת על פעוטות שאוחזים במכשיר נייד, מחקים התנהגות מבוגרים או נתקפים התקפי זעם, אולי נראים משעשעים, אך הם מלמדים על מגמה מדאיגה:

טלוויזיה VS אינטרנט?

בכתבה שפורסמה במגזין אטלנטיק (The Atlantic) בנוב' 2018 ע"י אלקסיס מדריגל, נבחנו ההבדלים המשמעותיים בין צפייה בתכנים טלוויזיונים לבין צפייה בתכנים ברשת האינטרנט בקרב פעוטות וילדים. בכתבה סוקרת מדריגל את סיפורו של ערוץ היוטיוב TheChuChuTV שהוא אחד מערוצי היוטיוב לפעוטות המצליחים והנצפים ביותר בעולם. ערוץ היוטיוב הזה מגלגל כבר מעל 18.5B !!! צפיות מגולשים ברחבי העולם. לצורך השוואה: לערוץ היוטיוב של רחוב סומסום יש 8.3B צפיות סה"כ, ויש לו ותק של 7 שנים יותר מערוץ ChuChuTV.

כמו רוב סיפורי הסינדרלה שאנו מכירים, גם הסיפור של ChuChuTV החל ממש במקרה. צ'נדר וינוטה מנכ"ל הערוץ, עסק תמיד בהפקת סרטונים הינדים וסרטונים עבור אביו המוסיקאי. כשנולדה ביתו הראשונה המכונה בחיבה צ'ו צ'ו הכין עבורה סרטון אנימציה קצר בתוכנת פלאש, כשנתן לביתו לצפות בסרטון, היא ביקשה לחזור ולצפות בסרטון שוב ושוב ושוב… וינוטה הבין מיד שיש לו קהל חדש. כיום יש לערוץ מעל 40K נרשמים ביום!

מדריגל שביקרה במשרדי החברה בהודו, הבינה שאמנם כוונות היוצרים בערוץ טובות, הם מבקשים ליצור סרטים כיפיים וצבעוניים לילדים, סרטונים המשלבים ערכים של שיתוף ונתינה ומשתדלים לייצר תוכן לימודי. בערוץ שמחים לקבל פידבקים והערות מהורים שילדיהם צופים בערוץ ומיישמים ומשפרים כל הזמן. כך למשל, בתחילת הדרך כל הדמויות בסרטונים היו בעלות צבע עור לבן, ושיער בהיר. בעקבות פניות ההורים נוספו דמויות כהות עור, עם שיער כהה. ועוד: בתחילת הדרך הפיקו סרטונים קצרים באורך של 5 דק' אך לבקשת ההורים הוארכו הסרטונים לאורך של שעה ויותר (בייביסיטר יעיל יותר?!). אך חשוב לזכור כי וינוטה ושותפיו אינם אנשי מקצוע ולא מגיעים מתחום החינוך או ההוראה, ועד לרגע כתיבת המאמר הם גם לא מקבלים ייעוץ מאנשי מקצוע כאלה, הם פשוט עושים הכל באופן אינטואיטיבי ומתוך כוונה טובה.

הסרטון הכי פופולארי בערוץ ChuChuTV הוא ללא ספק "ג'וני ג'וני" שגרף כבר מעל 1.6B צפיות:

למבוגרים קשה להבין מה הקסם בסרטון, אמנם השיר קליט, הסרט צבעוני והדמויות חמודות, אך האנימציה דו מימדית וקטועה ולעיתים נראה שכל פיקסל על המסך נמצא בתנועה.
וינוטה וחבריו לערוץ מאמינים כי בכל פריים נתון כדאי לכלול כמה שיותר מידע בהם הפעוט יכול להבחין, ציפור שעפה ברקע, אלמנט מתנדנד  ועוד… וזאת כדי לתפוס את תשומת לבם של הקטנים.

איך מפיקים תוכן איכותי לילדים?

מדריגל הציגה את הסרטון לקולין רוסו-ג'ונסון מ- UCLA (אוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס) רוסו-ג'ונסון שכתבה את עבודת הדוקטורט שלה על מדיה לילדים, ומשמשת כיועצת לחברות הפקה המפיקות תכנים לילדים ענתה: "הסרטון מציג צבעים בהירים, אלמנטים מוגזמים ותנועה מהירה. על מנת שילדים יוכלו להפיק את המיטב מצפייה בסרטונים, התוכן צריך להיחשף בהדרגה, ממש כמו שקריאה בספר עושה. סרטונים איטיים ורגועים המציגים אלמנטים מעטים מאפשרים לילד לקלוט את מה שרלוונטי ללמידה". עוד הוסיפה רוסו-ג'ונסון "שהפקת סרטונים איכותיים לילדים היא משימה לא פשוטה והיא מצריכה ידע נרחב בתחומי ההוראה, הפסיכולוגיה ועוד."

האינטרנט והרשתות החברתיות מאפשרים לכל אחד מאיתנו להפוך לסוכן תרבות, גיבור רשת והוגה דעות, יש בידינו את היכולת להפיץ תכנים לפעוטות, ילדים ובני נוער ומבוגרים ללא הכוונה ופיקוח, ואז נשאלת השאלה האם לא מדובר בחומר מסוכן לצריכה גם אם הכוונות הן טובות?

בלי סודות

כשהטלוויזיה נכנסה לשגרת היום יום שלנו, היה מוסכם על כולם כי טלוויזיה מזיקה לילדים, באותה תקופה גם לא היו בנמצא תכנים שמותאמים לילדים. כל זה השתנה בתחילת המאה ה- 20 כאשר מוסדות ממשלתיים החליטו לעצב את הטלוויזיה ככלי ללמידה. חוקרים, רגולטורים, ומפיקי תוכניות השקיעו משאבים רבים ביצירת תכנים חינוכיים שאינם מזיקים לילדים ושאפילו הוכחו כיעילים וטובים לילדים, כל זאת כמובן תחת שימוש מבוקר. בעולם היה זה רחוב סומסום ובארץ הוקם ערוץ החינוכית עם תוכניות כמו פרפר נחמד, בלי סודות, תכניות ללימוד אנגלית ועוד.

ברשתות החברתיות ובערוצי היוטיוב אין פיקוח על תכנים, עד שנראה כי הטלוויזיה עדיפה הרבה יותר על חיבור לאינטרנט. תכנים לאינטרנט שנעשים על ידי יחידים, גם אם מכוונה טובה, לוקים בחסר דידקטי ולימודי ועלולים לגרום נזק יותר משהם מועילים. תוסיפו על זה פרסומות המופיעות בזמן צפייה בתוכן (גם אם הוא חינוכי) המציגות תכנים שאינם מתאימים בשום אופן לילדים. יוטיוב מצידה, אינה ממהרת לפתוח אזור צפייה סטרילי ומבוקר לילדים בלבד, מהסיבה הפשוטה – כח הפרסום שלה יצטמצם והרווחים ממנו יצנחו. כך שצפייה בערוצים הנ"ל עלולה להיות מסוכנת מאוד לפעוטות, לילדים וגם לבני נוער. יתרה מזו אין אפשרות נראית באופק על הפעלת רגולציה על יוטיוב, גוגל, פייסבוק ודומיהם כך שהמצב צריך להדאיג כל אחד שיש לו ילדים הצורכים באופן קבוע תוכן ברשת האינטרנט – פשוט אין מי שיכול לפקח.

מה חושבים בערוץ החדשות של ABC, על שימוש בטאבלטים וסמארטפונים אצל ילדים בכתבה שלפניכם:

נכון שיש מחקרים המראים כי יש תועלת רבה בחשיפה של ילדים לתכנים אינטראקטיביים, וכי שימוש נכון ומבוקר מפתח אצל ילדים יכולות חשובות ומגוונות כגון:

• מיומנויות אוריינות – למידת אותיות האלפבית בתוכניות טלוויזיה ייעודיות כגון בלי סודות ורחוב סומסום, או באמצעות לומדות מחשב חינוכיות כגון “קלי קלולי”
• מיומנויות חשיבה כמותית – לדוגמה, ללמוד לספור או לזהות צורות באמצעות תוכניות כגון רחוב סומסום ובלי סודות
• מיומנויות חברתיות – ללמוד לשתף פעולה מתוכניות טלוויזיה ולהשתמש במשחקי מחשב וביישומונים כמו מיקמק
• יתרונות חברתיים – כמו הצטרפות לקבוצות מקוונות כמו מומדיה, שבו ילדים לומדים שיטות לשימוש יעיל ובטוח ברשתות החברתיות, או משחקים במשחקי מחשב ידידותיים עם חברים ומשפחה
• מודעות פוליטית וחברתית, באמצעות צפייה בחדשות והתעדכנות באירועים העכשוויים ובסרטים תיעודיים, או קריאה על הנושאים הללו באינטרנט
• ערכים שונים, באמצעות צפייה במודלים לחיקוי במדיה.

ורצוי תוך ישיבה משותפת על תכנים יחד עם ההורים, בזמנים קבועים, מוגבלים ובאופן מבוקר. – ניתן לקרוא בהרחבה כאן.

אז בפעם הבאה לפני ששולפים את הסמארטפון או הטאבלט שישמשו כביבייסיטר לילדים, או רגע לפני שמושיבים את הקטנים מול מסך מחשב או טלוויזיה, עצור לחשוב אם יש לך פתרון יצירתי אחר שיכול לעזור לך לבחור באופן מושכל יותר את התוכן שהילדים שלך נחשפים אליו.